<h1>ספר החינוך מצוה רצ"ה</h1>
<h2>דף פו.</h2>
שנמנענו מחלול השם והוא הפך קידוש השם שנצטוינו בו כמו שכתבנו למעלה בסדר זה, שנאמר [ויקרא כ"ב] ולא תחללו את שם קדשי. וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה, והעון הזה יחולק לשלשה חלקים, השנים על הכלל והאחד על הפרט. והחלק האחד הכללי, שכל מי שיבוקש ממנו לעבור על מצוה מן המצוות בשעת השמד והיה האונס מתכוין להעביר בין מצוות קלות בין מצוות חמורות, או מי שיבוקש ממנו לעבור על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד, הוא חייב שימסור נפשו ויהרג ואל יעבור, ואם עבר ולא נהרג כבר חילל את השם ברבים, ועבר על אמרו ולא תחללו את שם קדשי וחטאו עצום מאד. אמנם אינו לוקה, בעבור שהוא אנוס לפי שאין לבית דין שיקיימו גבול מלקות או הרג אלא במזיד ברצון בעדים והתראה. ולשון סיפרא בנותן מזרעו למולך, ושמתי אני את פני באיש ההוא, אמרו זכרונם לברכה ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. וכבר התבאר לך שעובד עבודה זרה באונס אינו חייב כרת, וכל שכן מיתת בית דין, ואמנם עבר על חלול השם. והחלק השני הכללי, שיעשה האדם עבירה אין תאוה בה ולא ערבות אבל יכוין בפעולתו להכעיס, וזה כמו כן מחלל שם שמים וילקה, ולפיכך אמרו [ויקרא י"ט] ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך, שזה יראה הכעסה בזה הדבר ואין עריבות גשמי בזה. והחלק אשר על הפרט, שיעשה איש מפורסם בגמילות חסדים ומעשים טובים מעשה אחד שיראה לרבים שהוא עבירה, וכגון המעשה ההוא אינו ראוי לכמו האיש החסיד ההוא שיעשהו, אף על פי שהוא מעשה היתר, חילל השם, והוא אמרם זכרונם לברכה [יומא פ"ו ע"א] היכי דמי חלול השם, כגון אנא דשקילנא בישרא מבי טבחא ולא יהיבנה דמי לאלתר. רבי פלוני אמר, כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. וכבר נכפל לאו זה ואמר [ויקרא י"ח] ולא תחלל את שם אלהיך אני יי, עד כאן. שורש מצוה זו וקצת דיניה וכל ענייניה כמנהגי כתבתי במצות קדוש השם עשה ו' בסדר זה.
